תרגם את האתר 
 
 
 
 







   טקס האריה השואג 2013 




 



תחרות האריה השואג
 
 




           iPhone Supported
דף הבית >> מאמרים >> טיפים לקמפיינרים מתחילים (3): 17 שאלות על מסיבת עיתונאים
 
מאת: פרופ' חיליק לימור וד"ר ברוך לשם


טיפים לקמפיינרים מתחילים (3)
 
17 שאלות על מסיבת עיתונאים
 
מסיבות עיתונאים היו, במשך עשרות שנים, כלי עבודה חשוב ב"ארגז הכלים" של כל איש יחסי ציבור ושל כל דובר. הן נהפכו למעין "אירוע מדיה" כאשר עיתונאים רבים מלווים בצוותי צילום התאספו במקום שנקבע מראש כדי לשמוע ולשאול שאלות. פוליטיקאים ואנשי ציבור ממולחים למדו גם לכוון את עיתוי האירוע כדי להתאימו למועד שידור מהדורות החדשות המרכזיות בטלוויזיה או ברדיו, כדי להבטיח לעצמם חשיפה מרבית.

בעידן המודרני, שבו לאתרי החדשות באינטרנט אין "דד ליין" וברשתות החברתיות מתנהלת תעבורת-מידע שוטפת ולא מופרעת, יש מקום לשאול שאלה ראשונה ובסיסית: האם יש עוד מקום וערך למסיבות עיתונאים, או שהן נהפכו לשריד מוזיאוני חסר חשיבות?

לאשת מדע המדינה האמריקנית, פרופ' מרטה ג'וינט קומאר, יש תשובה נחרצת, כאשר היא מתייחסת למסיבות עיתונאים של נשיא ארצות-הברית: "מסיבות עיתונאים הן המקום שבו מבססים נשיאים את הלגיטימיות של דעותיהם ואת הקריאה לתמיכה ציבורית. צרכים אלו יישארו ללא קשר לשאלה מיהו הנשיא ומיהם אלו המדווחים על האירוע".[1] ואם הדברים נכונים לגבי נשיא ארצות-הברית, הם יפים גם לגבי פוליטיקאים אחרים ואפילו לגבי אנשי עסקים המבקשים לזכות בתהודה ובלגיטימציה מצד הציבור.

ואם אכן זו התשובה על השאלה – כלומר, שתמונת המציאות היא שההודעות על מותה של מסיבת העיתונאים היו מוקדמות מדי – כדאי ורצוי לדעת איך לארגן מסיבת עיתונאים, כדי להפיק ממנה את מרב התועלת.
וכדי להצליח – צריך כל איש יחסי ציבור (ויהיה תוארו אשר יהיה: יועץ אסטרטגי, יועץ תקשורת, דובר או יחצן) להציב לעצמו עוד 16 שאלות.
 
שאלה מס' 1: האם כדאי לערוך מסיבת עיתונאים, או: האם באמת יש סיבה למסיבה?

עיתונאים חותרים לבלעדיות. הם מעדיפים לקבל ולפרסם מידע בלעדי וייחודי. הם לא אוהבים מסיבות עיתונאים, כי המידע נמסר בהן לכל אמצעי התקשורת – מ"מדורת השבט" של חדשות ערוץ 2 ועד יומון דל תפוצה. לכן, כאשר מתכננים מסיבת עיתונאים צריך לבחון בזהירות האם המידע שיימסר בה יהיה מספיק חשוב, חדש ומעניין, ובעיקר – מצדיק את הטרחתם של העיתונאים לאירוע.

מתי יודעים שהמסר שאתם רוצים להעביר ראוי לסיבת עיתונאים?  מומחה השיווק האמריקני גאי ברגסטורם מציע סימן מובהק לכך: "אם עיתונאים מתקשרים אליך במשך כל היום, תוהים מתי תפרסם הודעה בנושא מסוים, הרי זהו איתות לכך שעליך לקיים מסיבת עיתונאים" . מצד שני, "אם אף אחד לא מתעניין בנושא הזה, גם זה סימן ברור. צריך לשמור את מסיבות העיתונאים ל'חדשות גדולות'. מי שמשתמש בכלי הזה לעתים תכופות מדי יגלה שעיתונאים יפסיקו לבוא".[2]

ויש לברגסטרום גם דוגמאות מתי כדאי לערוך מסיבת עיתונאים: בתחום הפוליטי – כאשר אדם מבקש להודיע שהוא מתמודד על משרה, או כשהוא פורש מהמרוץ; בתחום העסקי – כאשר מבקש להודיע על מיזוג חשוב או על פשיטת רגל; ובתחום הספורט – כאשר כוכב מבקש לעבור לקבוצה אחרת. במילים פשוטות: כאשר יש מסר ברור, שאותו מבקשים להעביר לכלי התקשורת ובאמצעותם לציבור הרחב.
 

שאלה מס' 2: האם מסיבת העיתונאים היא הדרך הטובה ביותר להעביר את המסר?

לעיתונאים יש "חוש ריח". אם הם יחשבו שאין סיבה למסיבה – למשל, כי הדובר והנושא אינם מעניינים, או שאין לצפות למידע משמעותי שיימסר באירוע זה – הם לא יגיעו אליה.

כדאי לדמיין לרגע את עגמת הנפש של הדוברים באירוע, אם הם יגלו שהם מדברים בפני כסאות ריקים. זו תהיה פגיעה במוניטין שלהם והאירוע יירשם ככישלון של אנשי יחסי הציבור שארגנו אותו. ואין זו אזהרת שווא. בספטמבר 2009 נערך בספרד משחק חצי גמר בגביע דייוויס בין ישראל לנבחרת המקומית. המשלחת הישראלית הודיעה על קיום מסיבת עיתונאים אולם זו בוטלה משום שאף עיתונאי ספרדי לא הופיע למפגש.[3]

היחצן צריך אפוא לשאול את עצמו שוב ושוב: האם מסיבת העיתונאים היא אכן הדרך היעילה להעברת המסר, או שעדיף להשתמש באחד הכלים האחרים המצויים ב"ארגז הכלים" שלו, ובראשם הודעות או מסרים ישירים לעיתונות? 
 

שאלה מס' 3: מה היתרונות של מסיבת העיתונאים?

היתרון הגדול ביותר של מסיבת העיתונאים היא האפשרות להעביר את המסר בו-זמנית לכל אמצעי התקשורת. במקום לטרוח ולפנות לכל כלי תקשורת בנפרד, אפשר לזמן את כולם ביחד ולמסור להם את המידע המתוכנן להפצה לציבור הרחב.

אמנם, בעידן המקוון ניתן להעביר מסרים בו-זמנית באמצעות האינטרנט והרשתות החברתיות, אך מסיבת העיתונאים יוצרת מגע ישיר, מפגש פנים אל פנים, בין הדוברים לבין העיתונאים. המגע הישיר מאפשר לדוברים להפעיל את קסמם האישי (אם יש להם כזה...), להאריך בדברי הסבר ושכנוע (בשונה מראיונות בטלוויזיה או ברדיו שהם בדרך כלל קצרים), והוא מסייע לעבות את המסר ולחזק אותו באמצעות תשובות על שאלות.

כאשר כלי התקשורת האלקטרוניים משדרים מסיבת עיתונאים בשידור חי, הם מעצימים את המסר ואת השפעתו על סדר היום התקשורתי, ובכך תורמים להשגת היעדים שלמענם נערך האירוע. במילים אחרות: מסיבת עיתונאים יכולה להפוך לאירוע חדשותי בעל אופי דרמטי, אם למידע ולנושאים המועברים יש אכן ערך חדשותי.

כמה יתרונות נוספים של מסיבת העיתונאים בהשוואה לכלים אחרים המצויים ב"ארגז הכלים" של איש יחסי הציבור:

-- במסיבת העיתונאים אפשר למסור מידע רב ומפורט יותר מאשר בהודעה לעיתונות;

-- מסיבת העיתונאים היא כלי יעל וזול לקידום עסקים קטנים, משום שבתקציב קטן אפשר לארגן אירוע מוצלח, או כהגדרתה של יועצת התקשורת האמריקנית ליסה מק-קווירי: "הכיסוי התקשורתי של מסיבת העיתונאים הוא שווה ערך לפרסומת חינם".[4]

-- נוכחות של אנשי תקשורת רבים מעצימה את החשיבות של אירוע. ואמנם, במדריך "כיצד לארגן מסיבת עיתונאים" של אוניברסיטת קנזס בארצות-הברית, נכתב: "כאשר נציגי תקשורת רבים נוכחים, זה גורם למסיבת העיתונאים להיתפש כחשובה וראויה לפרסום".[5]

-- מסיבת עיתונאים מוצלחת, הזוכה בסיקור נרחב וחיובי, תורמת להעלאת המורל של העובדים בארגון, לגיבושם ולחיזוק "רוח היחידה".
 

שאלה מס' 4:  מה החסרונות של מסיבת העיתונאים?

החיסרון הגדול של מסיבת העיתונאים היא העובדה שאירוע זה מעניק לעיתונאים אפשרות להציג שאלות, ואפילו לא נעימות, למארגני המסיבה ולדוברים בה. המטרה העיקרית של היחצן ושל לקוחו היא להעביר מסר מסוים, המשרת את עניינם. שאלות של עיתונאים, ובמיוחד בנושאים בעייתיים, עלולות "לגנוב את ההצגה" ולהטות את הסיקור התקשורתי לכיוון שאיננו רצוי למארגני מסיבת העיתונאים.

דוגמה להטיה בסיקור התקשורתי בגלל שאלות של עיתונאים הוא הסיפור הבא – שאינו אלא אגדה אורבנית – על ביקורו של האפיפיור בניו-יורק. הוא הגיע לבית מלונו, שם ציפו לו עיתונאים רבים, ואחד מהם שאל: "אדוני האפיפיור, האם ידוע לך כי נערות ליווי פועלות במלון הזה?". האפיפיור הרים גבותיו בתמיהה ושאל: "יש פה נערות ליווי?". הכותרת בעיתונות הפופולרית, כך לפי האגדה האורבנית, היתה: "שאלתו הראשונה של האפיפיור, בהגיעו לבית המלון, הייתה: 'יש נערות ליווי במלון'?".
 

שאלה מס' 5: האם העיתוי מתאים?

יש שלוש שאלות-משנה המתלוות לשאלה "מהו העיתוי המתאים למסיבת העיתונאים". האחת, מה המועד המתאים ביותר, השנייה – באיזה יום בשבוע לקיים את המסיבה, והשלישית – באיזו שעה.

המועד: כאשר קובעים את מסיבת העיתונאים יש לבדוק היטב-היטב את לוח השנה, כדי לוודא שמסיבת העיתונות איננה מתוכננת לתאריך שבו מתקיים אירוע חשוב – ברמה בינלאומית, לאומית או מקומית – שיכבוש את הכותרות ואשר ימשוך אליו את תשומת הלב של התקשורת ושל הציבור.

היום: אם מסיבת העיתונאים מיועדת לסיקור בעמודי החדשות, ואם אין בה מסר "מרעיש" של ממש, אסור לקיים אותה ביום חמישי. היקף עמודי החדשות של העיתונים ביום שישי הוא מצומצם, ולכן מעטים הסיכויים כי נושא שאיננו חשוב באמת יצליח למצוא לעצמו מקום בעמודים אלו. 

בארצות-הברית, כך ממליצים מומחי תקשורת רבים, כדאי לקיים את מסיבות העיתונאים בעיקר בימים שלישי, רביעי וחמישי. זאת, כיוון שבימים אלו מתרחשים, על פי ניסיון העבר, פחות אירועים חשובים, ועל כן יש סיכוי גדול יותר שהסיקור התקשורתי של מסיבת העיתונאים יזכה בהבלטה.

השעה: קביעת השעה המדויקת של מסיבת העיתונאים תלויה, במידה רבה, בערוצי התקשורת העיקריים שאליהם נושאים המארגנים את עיניהם, כלומר – הציפייה לחשיפה מרבית. אם מסיבת העיתונאים היא בתחום הכלכלי, רצוי לקיימה בשעות הבוקר, כדי שהמידע על האירוע ייכנס לעיתון הכלכלי גלובס, ה"נסגר" בשעות אחר-הצהריים המוקדמות. אם הנושא הוא פוליטי, והוא עשוי לכבוש את הכותרות, ראוי לקיים את מסיבת העיתונאים סמוך למועדי השידור של מהדורות החדשות בטלוויזיה, ולעתים אפילו במהלכן. בכך, יובטח לאירוע סיקור נרחב.

במרבית המקרים האחרים עדיף לקיים את מסיבת העיתונאים בשעות לפני הצהריים, כדי להבטיח סיקור תקשורתי גם במהדורות הצהריים של יומני החדשות בתחנות הרדיו הגדולות. כך, כדוגמה, ממליץ ארגון בתי-הספר לרפואה בארצות-הברית לקיים את האירוע בין השעות 11-10 בבוקר, דבר שיאפשר לעיתונים ולתחנות הטלוויזיה להכין, בצורה נינוחה, את הכתבות והדיווחים, אם לעיתוני יום המחרת ואם למהדורות החדשות בשעות הערב והלילה.
 

שאלה מס' 6: היכן לקיים את מסיבת העיתונאים, או: האם המיקום מתאים?

יש שלושה "מגרשים" בסיסיים שבהם אפשר לקיים מסיבת עיתונאים: "המגרש הביתי" של העיתונאים ("בית סוקולוב" בתל-אביב ו"בית אגרון" בירושלים); "המגרש הביתי" של מארגני האירוע (למשל: בית המפלגה, אתר המפעל) או "מגרש ניטרלי" (בית מלון, אולם שכור).

לכל אחד מ"המגרשים" יש יתרונות וחסרונות, ויש לשקול אותם בזהירות. תהיה הבחירה אשר תהיה, רצוי תמיד לזכור את ההנחיה במדריך של אוניברסיטת קנזס: "בחרו במיקום שיש בו חניה הולמת והוא אינו מחייב את העיתונאים לנסיעה ארוכה".[6]
 

שאלה מס' 7: את מי מזמינים?

באמצעי התקשורת יש חלוקה של תחומי הסיקור השונים בין הכתבים. תחומים אלו כוללים, ביו השאר: פוליטיקה, כלכלה, צבא וביטחון, תיירות, חקלאות, בריאות ועוד. רבים מהכתבים המסקרים תחום מסוים גם מאוגדים במסגרת "תאים מקצועיים" באגודות העיתונאים.

כאשר מארגנים מסיבת עיתונאים יש להזמין, בראש ובראשונה, את הכתבים המסקרים את התחום והנושא שבו מתמקדת מסיבת העיתונאים וכן גם את כתבי התא המקצועי בתחום הרלוונטי. לעתים, יש מקום להרחיב את יריעת המזומנים, ולצרף אל כתבי התחום גם כתבים בתחום קרוב וכן פרשנים המתמחים בנושא.כאשר מסיבת העיתונאים נערכת בפריפריה, יש להזמין גם את הכתבים המקומיים.

בעידן המודרני, שבו הבלוג תופס יותר ויותר את מקומו כערוץ פופולרי על מפת התקשורת כדאי ורצוי להזמין בלוגרים מובילים העוסקים בתחום.
 

שאלה מס' 8: מי ידבר במסיבת העיתונאים ומי ינהל אותה?

מסיבת עיתונאים אינה אירוע שנמשך שעות. היא לא צריכה להימשך, בדרך כלל, יותר משעה. לכן, צריך לצמצם את מספר הדוברים ולהקפיד שדבריהם יהיו קצרים וממוקדים.

כמה דוברים מטעם הארגון צריכים לדבר באירוע? מעט ככל האפשר. היועץ האסטרטגי האמריקני ריק גראנט ממליץ על "לא יותר משני דוברים מרכזיים" וכן כי "ליד השולחן צריכים לשבת יו"ר הדירקטריון ומנכ"ל הארגון, ולא כל ראשי המחלקות".[7]

הדברים נכונים לגבי כל מסיבת עיתונאים, בין אם היא נערכת על-ידי מפלגה, מפעל תעשייתי או קבוצת כדורגל.
 

שאלה מס' 9: האם הדוברים הוכנו כהלכה לאירוע?

מסיבת עיתונאים היא כמו במה, ומי שמופיע בה הוא כמו שחקן. וכפי שאי אפשר לעלות על במת התיאטרון ולהופיע בפני קהל ללא חזרות והכנות מתאימות – כך גם במסיבת עיתונאים.

שתי השאלות החשובות בהקשר זה הן: האחת, מה רוצים לומר? והשנייה – איך רוצים לומר זאת?
ה"מה" פירושו ניסוח נכון, בהיר וחד של המסרים, כולל "שורות מחץ", וה"איך" פירושו כיצד להעביר את המסרים לשומעים.

כדי להצליח בהעברת המסרים יש צורך בתרגול, ולפעמים בתרגול חוזר ונשנה, או בפשטות: עריכת סימולציה של מסיבת עיתונאים קודם לאירוע עצמו. בסימולציה כזו מוצגות לדוברים שאלות קשות, צפויות ולא צפויות, כדי להכין אותם להתמודד עם שאלות דומות מול העיתונאים ומצלמות הטלוויזיה. מי שפיתח ושכלל את שיטת ההכנה הזו היה נשיא ארצות-הברית, ג'ון קנדי, שלפני כל מסיבת עיתונאים ששודרה בטלוויזיה היה מסתגר עם עוזריו ויועציו במשך יום-יומיים כדי לתרגל, שוב ושוב, את המסרים שהוא מבקש להשמיע לציבור ואת הדרך (כולל הבעות פנים ותנועות ידיים) שבה יסתייע בהעברת המסר.
 

שאלה מס' 10: האם הוכן חומר עזר מתאים לעיתונאים?

כדי שמסיבת עיתונאים תהיה אפקטיבית היא צריכה להיות קצרה. לכן, אם יש חומר נוסף, חשוב ומעניין שמבקשים להביאו לידיעת העיתונאים יש להכין אותו בדמות "ערכת תקשורת" או "תיק עיתונות".

מה צריכה להכיל הערכה? איש יחסי הציבור האמריקני ג'ו מרקוני, מציע לכלול בה מידע – מודפס, ולעתים גם בלוויית תקליטור - המציג את דיוקן הארגון, את העקרונות שעל פיהם הוא פועל, את המוצרים שהוא משווק ואת האנשים העומדים בראשו. היא צריכה גם להכיל מידע על תכניות הפעולה ועל הפעילויות העדכניות של הארגון.[8] רצוי לצרף לערכה גם תצלומים.
 

שאלה מס' 11: האם תינתן לעיתונאים אפשרות לשאול שאלות?

מסיבת העיתונאים מיועדת מטבעה לאפשר לעיתונאים לשאול שאלות. אם זו לא הייתה הכוונה, די היה במשלוח הודעה לעיתונות. אם הכתבים מטריחים עצמם ומגיעים למפגש - יש לאפשר להם להציג שאלות.
אם מבקשים לקיים מסיבת עיתונאים ללא מתן אפשרות להצגת שאלות – יש להבהיר זאת מראש.

יש לזכור: מניעת הצגת שאלות נתפסת ובצדק כניסיון של התחמקות מהתמודדות עם שאלות קשות ומביכות, והיא תעורר ביקורת מצד התקשורת.[9] מניעת אפשרות להצגת שאלות ללא הודעה מוקדמת על כך – רק תחריף את הביקורת.
 

שאלה מס' 12: האם לחלק תשורות לעיתונאים?

חלוקת תשורות לעיתונאים היא סוגיה אתית רגישה, המעסיקה את העיתונאים ואת היחצנים גם יחד.
סעיף 18 בתקנון האתיקה המקצועית של העיתונאים, שגובש על-ידי מועצת העיתונות בישראל, קובע: "לא יבקש ולא יקבל עיתונאי טובת הנאה בקשר לעניין הכרוך בעבודתו העיתונאית זולת מכלי התקשורת בו הוא מועסק".[10] ואילו בסעיף 18 של "כללי האתיקה המקצועית של האיגוד הישראלי ליחסי ציבור" נכתב בעניין זה: "חבר לא ייתן טובות הנאה מכל מין וסוג שהוא לתקשורת והקשורים בה באופן כלשהו, כדי שאלו ישפיעו על אופן פעולתה של התקשורת, למעט פעולות סבירות הדרושות לצורך הצגת ענינו של הלקוח".[11]

האם מותר להעניק לעיתונאים, במסגרת מסיבת העיתונאים, שי או "דוגמית"? הטהרנים ישיבו תשובה שלילית נחרצת. אחרים יגידו כי מותר לחלק דוגמיות שיש להם רלוונטיות לנושא מסיבת העיתונאים. ובכל מקרה, אסור שלדוגמית יהיה ערך מסחרי של ממש.
 

שאלה מס' 13: האם וידאתם שכל המוזמנים קיבלו את ההזמנה לאירוע וכי ישתתפו בו?

הטכנולוגיה המודרנית עושה לאנשי יחסי הציבור חיים קלים. את המסרים וההודעות אפשר היום להעביר בקלות ובאמצעות שורה של ערוצי תקשורת – דואל, מסרונים, "ציוצים" ועוד.

אך הטכנולוגיה לפעמים גם בוגדת. לכן, צריך לשאול: האם כל המוזמנים אכן קיבלו את ההזמנה? לפעמים, המוזמנים זקוקים גם לתזכורת. שיחת טלפון, מסרון או-מייל יעשו את המלאכה במהירות ובקלות.

 
שאלה מס' 14: האם בדקתם כל הסידורים הטכניים הושלמו ונבדקו?

מסיבת עיתונאים, כאמור, היא "הצגה". וכדי שההצגה תצליח ו"הצופים" (הלא הם העיתונאים) ייהנו, לא די ב"שחקנים" טובים וב"תמליל" משובח. צריך גם להבטיח שהכל "ידפוק" כהלכה.
הנה "רשימת מכולת" קצרה של דברים שיש לבדוק לפני מסיבת העיתונאים:

-- האם השולחן הראשי ארוך דיו, כדי להכיל את כל הדוברים?
-- האם הוכנו שלטים קטנים ועליהם שמות הדוברים?
-- האם הוכן פודיום לדובר הראשי? האם הוצב עליו שילוט עם לוגו?
-- האם יש מספיק מקומות כתיבה לעיתונאים?
- האם יש שקעי חשמל נגישים למיקרופונים, לתאורה ולמחשבים של העיתונאים?
-- האם יש מסך מתאים להקרנת מצגת (אם יש כוונה להשתמש בה)? האם וידאתם שהיא פועלת כהלכה?
-- האם יש שילוט הכוונה מתאים ואסטטי למקום שבו נערכת מסיבת העיתונאים?
-- האם הכיבוד שהוזמן מוכן ונגיש?

כל הבדיקות הללו מחייבות, לעתים, להסתייע בעוזרים ובצוות. כדאי לשלב בצוות דיילות ודיילים חביבים, שיסייעו לעיתונאים, יכוונו אותם ובעיקר – יחייכו אליהם.
 
שאלה מס' 15: מה עושים לאחר שהמסיבה הסתיימה?

מסיבת העיתונאים לא מסתיימת ברגע שהיא מסתיימת. אם מי מהעיתונאים לא הגיע – צריך לשלוח להם את ערכת העיתונות ולספק להם מידע מפורט על כל מה שנאמר באירוע.

מעקב-ההמשך (follow-up) הוא שלב חיוני בכל מסיבת העיתונאים. הוא כולל שלוש פעולות בסיסיות:
הראשונה, התקשרות לעיתונאים, לאחר המסיבה, כדי לברר אם הם זקוקים להשלמת פרטי מידע ולהמציא להם את המידע המבוקש;
השנייה, מעקב אחרי הפרסומים באמצעי השונים בעקבות מסיבת העיתונאים;
השלישית, ניתוח הפרסומים והפקת לקחים מהאירוע.
 

שאלה מס' 16: ולסיום - ממה יש להיזהר כשעורכים מסיבת עיתונאים?

בלי הדלפות מוקדמות. מסיבת עיתונאים היא, בעצם, מעין אירוע-של-הפתעה, שהמשתתפים (לבד מהמארגנים כמובן) אינם יודעים מה ייאמר בו. לכן, אסור לפרסם מראש את המידע שיוצג במסיבה.

ללא אפליה. כל המשתתפים במסיבת העיתונאים שווים. יש להיזהר ממתן עדיפות, או זכות-יתר לשאלות, לעיתונאים המייצגים אמצעי תקשורת גדולים וחשובים או לעיתונאים "מועדפים".

בלי מתחזים. לא פעם יש פיתוי "לשתול" בין העיתונאים, ובמיוחד באירוע שבו משתתפים עיתונאים רבים, אדם שאינו עיתונאי המקורב למארגנים, כדי שזה ישאל שאלות אוהדות. אם הדבר ייחשף הוא עלול להפוך לסיפור עיתונאי בפני עצמו שיפגע בתדמיתם של הארגון ושל מארגני מסיבת העיתונאים.
 
---------------.
(*) הכותבים הם ממחברי הספר "יחסי ציבור – אסטרטגיה וטקטיקה" (2014), בהוצאת האוניברסיטה הפתוחה.
פורסם ב-8 בפברואר 2015.
 
מקורות:
 
[1] Kumar, J.M. (2013). "W.H. press conferences turn 100". Retrieved on 28 Jan. 2014 from: http://www.politico.com/story/2013/03/wh-press-conferences-turn-100-89402.html.
[2] Bergstrom, G. (2011), When To Hold A Press Conference - And When Not To. Retrieved on 28 Jan. 2014 from: http://marketing.about.com/od/publicrelation1/a/organizepressconf.htm.
[3] שגיא, מ. (15.9.2000). "גביע דייוויס: מסיבת עיתונאים ללא עיתונאים", Ynet, נדלה ב-1.2.15 מ-http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3777456,00.html
[4] McQuerrey, L. (n.d.). "How to Organize a Successful Press Conference". Retrieved on 1 Feb. 2015 from: http://smallbusiness.chron.com/organize-successful-press-conference-39875.html
[5] Community Tool Box (n.d,). "Communications to Promote Interest", .Ch. 6 in: Learn a Skill. Retrieved on 1 Feb 2015 from: http://ctb.ku.edu/en/table-of-contents/participation/promoting-interest/press-conference/main
[6]  שם.
[7] Grant. R. (n.d.). "How to Hold a Press Conference". Retrieved on 28 Jan. 2014 from: http://www.rickgrant.com/blog/how-to-hold-a-press-conference.
[8] Marconi, J. (2004). Public Relations – The complete Guide. Mason, Ohio: Thomson, p.38.  
[9] ראו כדוגמה:  שניידר, ט. (2014). "13 סיבות למסיבות עיתונאים". נדלה ב-12.7.2014 מ: http://www.talschneider.com/netanyahuoustedisraelipress
[10] תקנון האתיקה המקצועית של העיתונות. אתר מועצת העיתונות בישראל: http://www.moaza.co.il/BRPortal/br/P102.jsp?arc=26627 
[11] כללי אתיקה מקצועית. אתר איגוד יועצי התקשורת ויחסי הציבור בישראל: http://www.ispra.org.il/196019/%D7%9B%D7%9C%D7%9C%D7%99-%D7%90%D7%AA%D7%99%D7%A7%D7%94-%D7%9E%D7%A7%D7%A6%D7%95%D7%A2%D7%99%D7%AA





 
 
+ הוסף תגובה חדשה
תגובות:
Loading בטעינה...


מאמרים וטיפים ביחסי ציבור

טיפול במשבר אינו תפקידו של הדובר

חלק מדוברי עמותות והמגזר השלישי שהתכנסה היום בירושלים בנושא "דילמת הדובר באירועי משבר", לא אהבו את דבריי כי טיפול במשבר רחב הרבה יותר מכתפיו ומתפקידו של הדובר.
 

לחצו לכל המאמרים וטיפים בנושא יחסי ציבור
 

         
                
יחסי ציבור
יחסי ציבור דרושים
יחסי ציבור באינטרנט
יחסי ציבור ודוברות
יחסי ציבור אמנים
יחסי ציבור מוזיקה

יחסי ציבור לעסקים קטנים
יחסי ציבור לעורכי דין
יחסי ציבור אופנה
יחסי ציבור לימודים

 
משרד יחסי ציבור
משרד יחסי ציבור רני רהב
משרד יחסי ציבור בחיפה
משרד יחסי ציבור באר שבע
משרד יחסי ציבור ירושלים
משרד יחסי ציבור דרושים
משרד יחסי ציבור אופנה

משרד יחסי ציבור תל אביב

 
משרדי יחסי ציבור
משרדי יחסי ציבור דרושים
משרדי יחסי ציבור בירושלים
משרדי יחסי ציבור מובילים
משרדי יחסי ציבור בחיפה
משרדי יחסי ציבור בדרום
משרדי יחסי ציבור בתל אביב

 
יח"צ
יחצנית
יח"צ אופנה
יח"צ דרושים
יח"צ אמנים

דובר
דוברות
דוברות ויחסי ציבור
ייעוץ תקשורתי

 
 
 
מפת האתר        
בניית אתר נטו מדיה